השמש יורדת לה בשלווה ובחדר המדרגות הנקי עולים ריחות הבישולים לשבת מבתי השכנים.
גם הדירה שלי (עם אמי) נקייה לכבוד שבת. על השולחן פרוסים עיתוני סוף שבוע ובתנור תבשילים למיניהם.
רק אני עדיין מלאה באבק מהריצה בשביל העפר שבכפר. בראשי עדיין הולמים התופים. עיני הימנית עדיין משובשת מהגז.
רגלי הימנית עדיין כואבת משום שפגע לי רימון הלם בעצם.
בוואלאגה נבנית חומת ההפרדה בימים אלה, על אף שהעתירה של התושבים נגד בנייתה של החומה (שתביא להפקעתם של 1,600 דונם נוספים מאדמות הכפר) עדיין נידונה בבתי המשפט. עבודות בניית הגדר על אף התנגדות התושבים באמצעות בתי המשפט קובעת עובדות בשטח, מבטלת בפועל את הסמכות של בתי המשפט בעניין, ומדכאת כפר שלם אשר נותר חסר אונים וחסר אפשרויות מול קובעי עתידו - משרד הבטחון אשר אחראי על המיזם, הצבא וחברות הקבלן שמתחזקות אותו, וקבוצות מתנחלים אשר משתוקקות "ליישב" את האדמות הקרובות כל כך לירושלים- וכבונוס נמצאות מעבר לקו הירוק.
ההפגנה היום הייתה צנועה, בת כ -80 משתתפים, שצעדו בדרך העפר שכניסה לכפר, תחת השמש היוקדת, לאורך תוואי הגדר החפור בגסות בו כבר נבנו כ-10 מטרים של חומת בטון מכוערת. 12 מתופפים נתנו את הקצב ובמגאפון נקראו קריאות בערבית, אנגלית ועברית בגנות הגדר, ההתנחלויות והכיבוש הישראלי. בסוף השביל חיכו מספר ג'יפים צבאיים ולפניהם חומה של כ-10 יס"מניקים בגודל מלא, חמושים ואוחזים במגנים ענקיים, וכמה עשרות חיילי מג"ב.
ההפגנה המשיכה כסדרה בקריאות ותיפוף. גבר פלסטיני דבר באנגלית במגאפון, הודה למשתתפים וסיפר על סיבת ההפגנה ומצבו של הכפר. גבר נוסף דבר בעברית, ופנה לחיילים וליס"מ כשהוא מבקש מהם לחשוב על נוכחותם בכפר, על בניית הגדר וההתנחלויות בכפר, על פעולות הממשל שהם מוציאים לפועל וכו'...
מפגינים צעקו "חייל, הקשב, מותר\חובה לסרב".
שני חיילי מגב התנפלו על הגבר שהחזיק במגאפון והחלו גוררים ומפילים אותו אחורנית. רימון הלם אחד נפל מאחורי. עוד אחד. ועוד אחד. כולם החלו לרוץ חזרה לתוך הכפר. רימון הלם נוסף. התחלתי לרוץ גם אני, התוף שלי עדיין קשור סביב מותניי.
ידי האחת מחזיקה את המקלות ומעלה את התוף והיד השנייה מלפפת את הצעיף סביב פניי רצתי לכפר, מסתכלת אחורה לראות מאיפה ינחת/ יטוס הרימון הבא. אחד פגע לי בנעל. פתאום שובלים לבנים בשמים. הצבא שיגר מטולי גז מדמיע מעלינו- בדיוק לאן שרצנו. הרוח הייתה נגדית לחלוטין וכולנו רצנו לתוך ענן עשן. הסתובבתי והלכתי אחורנית אבל זה היה מאוחר מדי- עיניי דמעו וצרבו ופי התמלא בטעם נורא. נחנקתי. רימון נוסף טס לכיווני ופגע לי בעצם שמתחת לברך (העצם הכואבת). הסמבה התאספו וחזרנו לתופף. גבר עצבני הגיע וביקש שנפסיק ונבוא כי מבצעים מעצרים.
הצבא נכנס לבית הראשון בכפר ועצר אחד מדייריו- בן נוער। אב הנער צעק על אנשי וועד הכפר מאשים אותם שבנו משלם את מחיר ההפגנה שלא היה קשור אליה। יס"מניק גדול וקשוח במיוחד דיבר עם מספר גברים מהכפר "תפזר ת'חברה ואני משחרר אותו מחר। מילה שלי, רק תגיד להם להתפזר ומחר הוא פה" אחר הצביע על פעיל ישראלי שנמצא רבות בכפר ואמר "תעוף מפה, תראה איזה בעיות אתה עושה להם".
נסענו לירושלים.
במחסום חייך אלינו חייל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה