tag:blogger.com,1999:blog-10610681174459115062011-07-07T16:33:36.368-07:00בקרוב יעלהziffushttp://www.blogger.com/profile/13175145539937807538noreply@blogger.comBlogger31100tag:blogger.com,1999:blog-1061068117445911506.post-16426980295403797152010-08-13T11:08:00.000-07:002010-08-14T00:20:19.805-07:00<div dir="rtl" style="text-align: center;">למקום הזה קוראים גבעת יעל. פעם קראו לו וולאג'ה.<br />לחורשה הזו קוראים חורשת יניב. על שם סמל יניב קדוש ז"ל . פעם קראו לה כרמיזאן.<br />בירידה הזו ביתם של זאב ושולמית. פעם היה בה ביתם של עאישה ואעדל.<br />מעלינו זורחת השמש. פעם קראו לה פה שמס.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1061068117445911506-1642698029540379715?l=ziffisquest4happiness.blogspot.com' alt='' /></div>ziffushttp://www.blogger.com/profile/13175145539937807538noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-1061068117445911506.post-70299266337144915472010-08-13T07:54:00.000-07:002010-08-13T10:19:13.051-07:00השעה שש בערב והגעתי הביתה מהפגנה בכפר אל-וואלאג'ה שמדרום לירושלים.<br />השמש יורדת לה בשלווה ובחדר המדרגות הנקי עולים ריחות הבישולים לשבת מבתי השכנים.<br />גם הדירה שלי (עם אמי) נקייה לכבוד שבת. על השולחן פרוסים עיתוני סוף שבוע ובתנור תבשילים למיניהם.<br />רק אני עדיין מלאה באבק מהריצה בשביל העפר שבכפר. בראשי עדיין הולמים התופים. עיני הימנית עדיין משובשת מהגז.<br />רגלי הימנית עדיין כואבת משום שפגע לי רימון הלם בעצם.<br /><br />ב<a href="http://unrwa.org/userfiles/file/publications/Hebrew/Al%20Walaja%2007_2010%20Hebrew.pdf">וואלאגה</a> נבנית חומת ההפרדה בימים אלה, על אף שהעתירה של התושבים נגד בנייתה של החומה (שתביא להפקעתם של 1,600 דונם נוספים מאדמות הכפר) עדיין נידונה בבתי המשפט. עבודות בניית הגדר על אף התנגדות התושבים באמצעות בתי המשפט קובעת עובדות בשטח, מבטלת בפועל את הסמכות של בתי המשפט בעניין, ומדכאת כפר שלם אשר נותר חסר אונים וחסר אפשרויות מול קובעי עתידו - משרד הבטחון אשר אחראי על המיזם, הצבא וחברות הקבלן שמתחזקות אותו, וקבוצות מתנחלים אשר משתוקקות "ליישב" את האדמות הקרובות כל כך לירושלים- וכבונוס נמצאות מעבר לקו הירוק.<br /><br />ההפגנה היום הייתה צנועה, בת כ -80 משתתפים, שצעדו בדרך העפר שכניסה לכפר, תחת השמש היוקדת, לאורך תוואי הגדר החפור בגסות בו כבר נבנו כ-10 מטרים של חומת בטון מכוערת. 12 מתופפים נתנו את הקצב ובמגאפון נקראו קריאות בערבית, אנגלית ועברית בגנות הגדר, ההתנחלויות והכיבוש הישראלי. בסוף השביל חיכו מספר ג'יפים צבאיים ולפניהם חומה של כ-10 <a href="http://www.flickr.com/photos/activestills/4887705307/">יס"מניקים</a> בגודל מלא, חמושים ואוחזים במגנים ענקיים, וכמה עשרות חיילי מג"ב.<br />ההפגנה המשיכה כסדרה בקריאות ותיפוף. גבר פלסטיני דבר באנגלית במגאפון, הודה למשתתפים וסיפר על סיבת ההפגנה ומצבו של הכפר. גבר נוסף דבר בעברית, ופנה לחיילים וליס"מ כשהוא מבקש מהם לחשוב על נוכחותם בכפר, על בניית הגדר וההתנחלויות בכפר, על פעולות הממשל שהם מוציאים לפועל וכו'...<br /><br />מפגינים צעקו "חייל, הקשב, מותר\חובה לסרב".<br /><br />שני חיילי מגב התנפלו על הגבר שהחזיק במגאפון והחלו גוררים ומפילים אותו אחורנית. רימון הלם אחד נפל מאחורי. עוד אחד. ועוד אחד. כולם החלו לרוץ חזרה לתוך הכפר. רימון הלם נוסף. התחלתי לרוץ גם אני, התוף שלי עדיין קשור סביב מותניי.<br /><br />ידי האחת מחזיקה את המקלות ומעלה את התוף והיד השנייה מלפפת את הצעיף סביב פניי רצתי לכפר, מסתכלת אחורה לראות מאיפה ינחת/ יטוס הרימון הבא. אחד פגע לי בנעל. פתאום שובלים לבנים בשמים. הצבא שיגר מטולי גז מדמיע מעלינו- בדיוק לאן שרצנו. הרוח הייתה נגדית לחלוטין וכולנו רצנו לתוך ענן עשן. הסתובבתי והלכתי אחורנית אבל זה היה מאוחר מדי- עיניי דמעו וצרבו ופי התמלא בטעם נורא. נחנקתי. רימון נוסף טס לכיווני ופגע לי בעצם שמתחת לברך (העצם הכואבת). הסמבה התאספו וחזרנו לתופף. גבר עצבני הגיע וביקש שנפסיק ונבוא כי מבצעים מעצרים.<br /><br />הצבא נכנס לבית הראשון בכפר ועצר אחד מדייריו- בן נוער। אב הנער צעק על אנשי וועד הכפר מאשים אותם שבנו משלם את מחיר ההפגנה שלא היה קשור אליה। יס"מניק גדול וקשוח במיוחד דיבר עם מספר גברים מהכפר "תפזר ת'חברה ואני משחרר אותו מחר। מילה שלי, רק תגיד להם להתפזר ומחר הוא פה" אחר הצביע על פעיל ישראלי שנמצא רבות בכפר ואמר "תעוף מפה, תראה איזה בעיות אתה עושה להם".<br /><br /><a id="publishButton" class="cssButton" href="javascript:void(0)" target="" onclick="if (this.className.indexOf(&quot;ubtn-disabled&quot;) == -1) {var e = document['stuffform'].publish;(e.length) ? e[0].click() : e.click(); if (window.event) window.event.cancelBubble = true; return false;}"><div class="cssButtonOuter"><div class="cssButtonMiddle"><div class="cssButtonInner"><br /></div></div></div></a><br />נסענו לירושלים.<br />במחסום חייך אלינו חייל.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1061068117445911506-7029926633714491547?l=ziffisquest4happiness.blogspot.com' alt='' /></div>ziffushttp://www.blogger.com/profile/13175145539937807538noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1061068117445911506.post-84698418780004852732010-07-28T06:35:00.000-07:002010-07-28T06:43:40.777-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_Z5UPgmbdzpM/TFAzNZvbhsI/AAAAAAAAAYo/KMAv41aK70Q/s1600/16867_1295919353452_1094380986_973560_7977956_n.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 240px; height: 320px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_Z5UPgmbdzpM/TFAzNZvbhsI/AAAAAAAAAYo/KMAv41aK70Q/s320/16867_1295919353452_1094380986_973560_7977956_n.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5498951450360514242" border="0" /></a><br />לאחרונה מתרחש שיח ציבורי רחב (יחסית..) סביב בקשת מארגני ההפגנות בשייח ג'ראח לבוא בלבוש צנוע תוך "התחשבות בהבדלים תרבותיים". בקשה זו יצרה תרעומת רבה.<br /><br />בתור פעילה שחיה בשייח ג'ראח בעבר ונמצאת שם רבות כיום, קשה לי להיות בלב הקונפליקטים האלה שוב ושוב: ברור שאני פמיניסטית ואיני רוצה להתלבש בצניעות כי מחייבים אותי בכך- כמו שאיני רוצה שחברותיי המוסלמיות בשכונה יתלבשו באופן כפוי. כפי שקשה לי להיות ישראלית במקום בו חלק מהאנשים מסרבים לדבר עברית.<br /><br />בפעם האחרונה שמאבק סולידי ומתון זה יצר כאלה גלים הייתה סביב שערוריית הבקשה שלא להביא דגלי ישראל להפגנות. בעיניי, שתי הנושאים קשורים אחד לשני מאוד, אז הכנתי רשימה:<br /><br />1. על אף העזרה הגדולה, ההקרבה העצמית והסולידריות שהפעילים הישראלים מעניקים בכל שבוע לתושבי מזרח ירושלים וש.ג'. בכך שמתקיימות ההפגנות- צר לי להודיע שעדיין יש מתיחות סביב נוסח רחב שכזה של שיתוף הפעולה. במרבית ממשפחות שייח ג'ראח עדיין חיים קשישים, אשר במוחם צרוב הזכרון של כיצד סבינו וסבותינו גרשו אותם מבתיהם בצעירותם, בשנת 1948.<br /><br />2. דגל ישראל, אשר כל הארץ מלאה בו (בכמות הולכת וגדלה יש לציין)מקשט את נקודות ההאחזות של מתנחלי השכונה (בית גאווי, חאנון, לכרד ואל כורד) כמו הצהרת כוונות יומיומית שאומרת "אנחנו פה כדי שתעופו מכאן- אנחנו נמעך לכם את הנוכחות שלנו ישר לפרצוף הרטוב מדמעות שלכם- כדי שתבינו שפה זה ישראל ואין פה מקום לערבים". אני כבר לא יכולה לראות דגלי ישראל רק בגלל הישיבה המרובה בשייח ג'ראח. לא יכולה.<br /><br />3. מעליב אותי בתור אישה שהכבוד שלי והפמיניזם שלי נמדדים לפי אורך החצאית שלי ורוחב הכתפיה. אני מרגישה ויודעת שנשים וגברים, דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים משייח ג'ראח מכבדים אותי מאוד על אף היותי עלמה צעירה מהעם הכובש, שהגיעה לחברה מסורתית, מוסלמית, פטריארכלית ואף שוביניסטית. (דבר שאף אחד לא מתווכח עליו). הכבוד על המילים שלי והמעשים שלי נרכש לאחר בניית אמון ממושכת אשר לא יכלה להתקיים אם לא הייתי מכבדת ולומדת את המסורות התרבותיות והמנהגים בשכונה.<br /><br />4. אנשי השכונה יודעים איך אני מתלבשת במערב העיר, יודעים איך אני מנהלת את חיי וזה לא היווה בעיה אף פעם. בחירתן של נשים בשכונה להיות ללא חיג'אב וללבוש חולצות קצרות אולי יושפע מנוכחותי אך אם הייתי מגיעה לשכונה בחצאית מיני וגופיה, ייתכן והפטריארך או הסבתא של ה. או ש. היו דורשות מהן שלא להיפגש עמי בכלל. שוב- איני שמחה עם המצב הוא פשוט כזה.<br /><br />5. כללי הצניעות בפלסטין לא ישתנו בעקבות גופיות ומכנסוני דפוק אותי של פעילות ישראליות. ההתעקשות הילדותית להגיע להפגנות בגופיות גם לאחר שתושבי השכונה בקשו מפורשות להתחשב בלבוש מרתיחה אותי. הרי אותם מפגינים מהשכונה ימשיכו וממשיכים להגיע על אף הלבוש- אך שכניהם וקרוביהם הדתיים יותר מסתייגים מהשהיה בקרב אנשים ונשים בלבוש חשוף יותר- ובכך אנחנו "מסייעים" לפמיניזם בחברה הפלסטינית על חשבון הפלורליזם והאחדות בחברה.<br /><br />6. שייח ג'ראח נחשבת למקום מודרני וחילוני יחסית בפלסטין. בתור פעילים במאבק משותף אשר מגיעים מתרבות שונה עלינו להתבונן סביבנו היטב בהגיענו לפלסטין (כל 10 המטרים שהם כביש מספר אחת במקרה הזה), ולבחון מה אנחנו יכולים לשנות, מה אנחנו רוצים לשנות, למה ואיך.<br /><br />7. גם אם הייתי הולכת להפגין עם חרדים שאיבדו בתיהם באופן כה נפשע ומפלה (והייתי הולכת) הייתי מתלבשת במכנס ארוך וחולצה צנועה.<br /><br />8. הבקורת , המובעת בלבוש "דווקא" או חרם על ההפגנות, על התרבות של אנשי השכונה היא בעיניי מעליבה, מזלזלת ומתנשאת. אנחנו אורחים בשייח ג'ראח וכאורחים עלינו להשתדל יותר, וזאת אומרת לא להתריס מול תושבי השכונה את החופש התרבותי שלנו- בייחוד כאשר להם אין תמיד שליטה על טאבואים בחברתם שלם. בשכוה ישנם אנשים רבים שרמת דתיותם מגוונת מאוד אך עם זאת כולם מכסים כתפיים וירכיים ברחובות מתוך כבוד הדדי וחות מסוימת.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1061068117445911506-8469841878000485273?l=ziffisquest4happiness.blogspot.com' alt='' /></div>ziffushttp://www.blogger.com/profile/13175145539937807538noreply@blogger.com1